T-72 הוא טנקסובייטי מתוצרת מפעל הקרונות של אוראל מהעיר ניז'ני טאגיל. הטנק נועד להוות אלטרנטיבה זולה ופשוטה יותר לייצור של טנק ה-T-64, אשר למרות שנחשב לטנק המתקדם והמהפכני בעולם לתקופתו סבל מבעיות אמינות וקושי בייצור המוני. את ייעודו השיג ה-T-72 באמצעות שימור מאפייניו הבולטים של ה-T-64 (צללית, תותח 125 מ"מ ו-3 אנשי צוות), תוך שילוב מטען אוטומטי מדגם חדש, מזקו"ם משופר ומנוע דיזל אמין מדגם V-46, המהווה נגזרת ופיתוח של המנוע שפותח עוד לטנק T-34.
לא ברור אם נועד בתחילה להפוך לטנק בייצור מלא, או רק גרסת מעבר על מנת לשמור על קצב הייצור בעוד התקלות ב-T-64 מתוקנות, אך בסופו של דבר הוא קיבל את הסימון T-72 וב-1971 הופיע בציבור לראשונה. הטנק הפך תוך שנים בודדות לעמוד השדרה של חיל השריון של ברית המועצות ובנות בריתה. בנוסף סופק למספר מדינות במזרח התיכון בהן עיראק, סוריה ואיראן. מדינות רבות הוסיפו לייצר את ה-T-72 ברישיון ואף התאימו אותו לצורכיהן הספציפיים.
מיגון
מיגון הדגם הבסיסי נשען על פלדה יצוקה בלבד, בדומה לדגמים הקודמים T-55 ו-T-62, גרסאותיו המתקדמות שפותחו במשך השנים כללו שיפורי מיגון רבים כגון מדוכות עשן, שריון מרוכב ומיגון ריאקטיבי. הימצאות מערכת הטעינה האוטומטית והצבתה של התחמושת בבטן הטנק מתחת לצריח, המקום הכי פחות פגיע בטנק, מוסיפה רבות לשרידותו לכן פגיעה בתחמושת אינה סבירה, אך מיקום זה גורם להצטופפות של הצוות ולאי נוחות.
בדומה לטנקים סובייטים רבים שפותחו בשלבי המלחמה הקרה, גם טנק ה-T-72 מוגן מפני קרינה, נשק כימי ונשק אחר להשמדה המונית. לטנק כיסוי פנימי מחומר חוסם קרינה, כל האמר"לים ומערכות התצפית נסגרות אוטומטית על-פי חיישן מזהה קרינה, והאוויר מסונן במערכת סינון האוויר.
חימוש
טנק ה-T-72 מצויד בתותח חלק-קדח בקוטר 125 מ"מ היורה תחמושת חצי אחודה. בדגמים מתקדמים יותר של הטנק נוספה היכולת לשגר טילי נ"ט מהקנה, בדומה ליכולת של טנק T-64B ו-T-55AMV.
מערכת הטעינה האוטומטית
מערכת הטעינה האוטומטית ב-T-72 מסוגלת לטעון פגז ח"ש (חודר שריון) תוך 3.75 עד 6.5 שניות (תלוי במיקום הקרוסלה), אך טעינה של פגזים אחרים, למשל פגזים דו שלביים נגד טנקים, אורכת בין 6.5-8 שניות (תלוי במיקום הקרוסלה). בניגוד למערכת הטעינה האוטומטית המסובכת והפחות נגישה של ה-T-64, במקרה של כשל או בעיה במערכת המפקד יכול לטעון את התותח ידנית, על ידי פגזים שנמצאים לצידו.
שירות
ה-T-72, בהיותו טנק אשר יועד לייצור המוני, נפוץ בכמויות גדולות בקרב המדינות אשר השתייכו לברית המועצות ובנות בריתן, ביניהן סוריה, עיראק ואיראן. מאז הצגתו, עסקה ברית המועצות בפיתוח ושדרוג הטנק, אשר גרסתו המתקדמת ביותר (T-72BU) מותגה כ-T-90, והפכה לטנק החדש ביותר שנכנס לייצור סדרתי ברוסיה. מאז התפרקות ברית המועצות מציעות מדינות שונות, שנותרו בהן תשתיות ייצור ופיתוח, חבילות שדרוג לטנקי T-72, המיועדות להתאים את הטנק למאה ה-21 על ידי שיפור המיגון, החימוש, המכלולים האלקטרוניים והמנוע. שדרוג מעניין פותח על ידי אוקראינה, המציעה טנק T-72 המסוגל לירות תחמושת נאט"ו בקוטר 120 מ"מ.
T-72 במלחמות ישראל
במבצע שלום הגליל נתקל צה"ל בטנקי T-72 בשרות הצבא הסורי. מפרסומים שונים עולה כי ה-T-72 הצליח לפגוע במספר כלי רכב ישראליים, במיוחד בקרב סולטאן יעקב. מנגד, אמצעי ה-נ"ט אשר נמצאו בשימוש צה"ל (כמו טילי TOW-2A) הצליחו לחדור את שריון הטנק.
מעולם לא פורסם כי T-72 נלקח שלל בידי צה"ל. אין טנקים מסוג זה בתצוגה בשום אתר פתוח לציבור בארץ, פרט ליד לשריון שם מוצג טנק שניתן לאתר על ידי מדינה מזרח אירופאית.
דגמים
טנקי M-84 בשירות צבא כווית, 1991.טנק החילוץ BREM-1 המבוסס על ה-T-72, בשירות הצבא העיראקי.הדגם המשופר T-72M4 CZ שפותח בצ'כוסלובקיה.
T-72 URAL: הדגם הראשוני בעל תותח 125 מ"מ, זרקור לימין התותח מסוג לונה (Luna) ואנטנה מאחורי עמדת המפקד.
T-72K: דגם פיקוד (Kommandniy) בעל אנטנה 10 מטר הניתנת להרכבה, מערכת קשר R-130, ציוד ניווט וגנרטור.
T-72K1: דגם פיקוד שדומה מאוד לדגמי הטנק הרגילים, ללא האנטנה 10 מטר, בעל שתי מערכות קשר וציוד ניווט.
T-72A: דגם שכלל מספר שינויים. הוספת מיתקון טיווח לייזר מסוג TPD-K1, הוספת פלטות בזוקה צדדיות מפלסטיק מחוזק (כמו ב-T-64). חיזוק שריון הצריח וקדמת הכלי על ידי שריון מורכב. ב-1980, ה-T-72A שודרג כדי לכלול 12 מדוכות עשן בצדדי הצריח ומטף כיבוי אש. בשלב הסופי, ב-1981, שודרג ה-T-72A1 בפעם אחרונה והוסף לו ציפוי עליון לצריח נגד קרינה וארגז ציוד באחורי הצריח. ה-T-72A1 קיבל את הכינוי דולי פרטון (Dolly Parton) על ידי האמריקאים, על שם השחקנית.
T-72B: בשנת 1976 יוצר ה-T-80, בשנת 1981 יוצר ה-T-80B המשודרג, לכן נוצר צורך לשדרג גם את ה-T-72 לסטנדרטים של ה-T-80B לפחות במיגון. שדרוג קדמת הצריח של ה-T-72 הוסיף שלושה טון נוספים למשקל, לכן היה צורך גם בשדרוג המנוע. בשלב מאוחר יותר, הועברו מדוכות העשן מקדמת הצריח לצידי הצריח והותקנה מערכת לירי טילים (9K120 Svir). דגם הטנק שלו הותקן בו מערכת ירי זו נקרא T-72B1. מערכת זו הגדילה את טווח הירי והחדירות של הטנק. טנק זה קיבל את הכינוי Supper Dolly Parton על ידי ארצות הברית.
T-72S: גרסת יצוא של ה-T-72B, ככל הנראה שילוב של ה-T-72M1 עם מערכת ירי טילים Svir ליצוא.
מיגון ריאקטיבי EDZ: בתחילת שנות ה-80, חקרו מהנדסים את המיגון הריאקטיבי שהחל לצוץ על רק"ם מערבי. לגרסה של ברית המועצות למיגון הריאקטיבי ניתן השם EDZ (רש"ת של Elementy Dinamcheskoi Zashchity). במהלך שנות ה-80, שודרגו טנקי ה-T-72 על שלל דגמיו להכללת שכבה של מיגון ריאקטיבי.
T-72BM: הדגם האחרון של ה-T-72, דגם זה היה שדרוג של ה-T-72B עם דור משופר של מיגון ריאקטיבי ומערכת תת-אדום (Shtora 1) לשיבוש מערכות נ"ט של האויב.
T-72M: דגם הטנק שהורכב למטרות יצוא בלבד, דגמים אלו קיבלו שם של דגם רגיל אך בפועל חסרו בהם שדרוגים ומערכות יקרות, מה שהוביל לכינוי שניתן להם 'דגם קוף' (Monkey Model) על סמך אות הדגם.
TOS-1 המכונה גם "Буратино" ("פינוקיו" בתרגום מרוסית): התקן תוצרת ברית המועצות המורכב על תובת T-72. התקן זה המשגר 30 רקטות בקוטר 220 מ"מ (תלוי בסוג ההתקן), בתוך 15 שניות. דגם זה נכנס לייצור ולשירות במהלך מלחמת אפגניסטן (1979-1989).
MTU-72: טנק גישור מבוסס על ה-T-72, בדומה ל-MTU-20 שהיה מבוסס על ה-T-55. ה-MTU-72 היה מבוסס על תובת ה-T-72 והיה בעל יכולת לשאת כ-50 טון.
BREM-1: טנק חילוץ מבוסס על תובת ה-T-72 בעל מנוף וציוד חילוץ וטיפול נוסף.
2S19 Msta-s 152mm: תותח מתנייע מבוסס על תובת ה-T-72 וה-T-80, בעל תותח ארטילרי 152 מ"מ.
BMPT: 'רכב קרבי תומך שריון', נגמ"ש שיוצר בשנת 2005, מבוסס על תובת T-72, בעל מיגון משופר פאסיבי וריאקטיבי. תובת הטנק הפכה לתא לחימה בעל פתחים לצוות לוחמים, על הנגמ"ש הותקנו זוג תותחי 30 מ"מ נ"מ (2A42), זוג משגרי רימונים 30 מ"מ (AGS-17), ארבעה משגרים נ"ט (9M120 Ataka-V) ומקלע 7.62 מ"מ.
T-72AM Banan: שדרוג אוקראיני ל-T72A, הוספת מיגון ריאקטיבי, מנוע חדש ומדוכות עשן נוספות.
T-72AG: הדור הבא של הדגם האוקראיני, כולל שדרוג המנוע למנוע 1200 כ"ס והתקנת מערכת Shtora-1 ATGM לשיבוש מערכות נ"ט של האויב.
T-72M2 Moderna: דגם שדרוג של הצבא הסלובקי, בו שודרג המנוע ומערכת בקרת האש בטנק, הותקן מיגון ריאקטיבי, מערכת התראת לייזר נגד טילים, ראיית לילה (SFIM) ושני תותחים נגד מטוסים 20 מ"מ על הצריח.
T-72M4CZ: דגם השדרוג של הצבא הצ'כי, בו הוחלף המנוע, הוסף מיגון ריאקטיבי והוספה מערכת בקרת אש TURMS FCS עם ראיית לילה.
T-72MP: דגם שדרוג של צבא אוקראינה, בו מנוע 1000 כ"ס, מיגון נוסף, מערכת Shtora-1, ומערכת בקרת אש SAGEM FCS עם ראיית לילה.
M-84A4 Sniper: שדרוג ה-M-84 של צבא קרואטיה, בעל מערכת בקרת אש וראיית לילה משופרים.
T-95 Degman: שדרוג מתקדם יותר של צבא קרואטיה, מה-M-84 הסרבי.
PT-91 Twardy: דגם של הצבא הפולני, בעל מיגון ריאקטיבי, מדוכות עשן נוספות בצידי הצריח, מערכת בקרת אש מסוג טייגר (Tiger), מערכת התראת טילים וראיית לילה בעיינית התותחן.
T-72 Fahrschulversion: דגם שיוצר עבור צבא גרמניה המזרחית במיוחד עבור אימון נהיגה, כדי לא לשחוק דגמים מבצעיים.
Lion Of Babylon: אסעד בביל (Asad Babil), דגם ה-T-72M העיראקי, דגם שהורכב על ידי חלקי חילוף שנמכרו לעיראק על ידי ברית המועצות כדי לעקוף את החרם הבינלאומי על עיראק. הדגם דומה מאוד ל-T-72M הראשוני.
Ajeya: צבא הודו רכש מספר טנקי T-72 ומתכנן לשדרגם לגרסה זו בשלב מאוחר יותר. הטנק מתוכנן לשדרוג באמצעות מרכיבים שונים כמו רכישת מערכות נשק ומיגון ממדינות אחרות, ביניהם מערכת בקרת אש מפולין (בשימוש ה-PT-91 הפולני), מערכת ניווט מישראל, מיגון ריאקטיבי מפיתוח הודי, מערכות קשר של תדיראן הישראלית ומנוע 1,000 כ"ס (גם הוא בשימוש ה-PT-91 הפולני).
ברית המועצות,
.jpg)
