M113 'ברדלס'
M113

נגמ"ש M-113 בשירות צה"ל
מידע כללי
סוג	נגמ"ש
מדינה מפתחת	ארצות הברית ארצות הברית
מדינה מייצרת	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	BAE סיסטמס, ג'נרל מוטורס, Goodyear Tire and Rubber Company, FMC Corporation, Kaiser Aluminum, Firestone Tire and Rubber Company
שנת ייצור	1960
תקופת השימוש	1960–הווה (כ־64 שנים)
דגם קודם	M59
דגם עוקב	M2 בראדלי
מערכה מרכזית	מלחמת יום כיפור, מלחמת וייטנאם, מלחמת לבנון הראשונה מלחמת חרבות ברזל
יחידות שיוצרו	80,000
מידע טכני
אורך	4.86 מטרים
רוחב	2.54 מטרים
גובה	2.54 מטרים
משקל	12 טונות
מהירות	64 קמ"ש (מרבית)
טווח פעולה	550 ק"מ
מנוע	מנוע דיזל, 210 כוח סוס
שריון	12–38 מ"מ אלומיניום
צוות	2 + 8 לוחמים
מערכות נשק
חימוש עיקרי	מקלע מאג 7.62 מ"מ, או מק"כ M2.

נגמ"ש M-113 הוא שמה של משפחת דגמי נגמ"שים בעל יכולת אמפיבית, שפיתחה וייצרה ארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20. נגמ"שים אלה הפכו לנפוצים ביותר בעולם. הנגמ"ש נמצא בשירותן של למעלה מחמישים מדינות עד היום, כולל ארצות הברית וישראל. ה-M-113 הוא נגמ"ש קל וזול, ומטרתו לשמש כלי תחבורה לחיילים אל שדה הקרב ובחזרה. כיום נחשב הנגמ"ש לבעל מיגון בלתי מספק: גופו עשוי מאלומיניום על מנת לחסוך במשקל אך הדבר הופך אותו חדיר לנשק נ"ט ואף לתחמושת כללית הנורית ממקלעים כבדים כמו ה-M2 בראונינג.

סקירה כללית והיסטוריה

ה-M-113 נכנס לשירות לראשונה ב-1960 ופותח מנגמ"שי M59 ו-M75 שתוכננה על ידי "Ford and Kaiser Aluminium and Chemical" בסוף שנות החמישים. זהו רכב זחלי בעל יכולת אמפיביות מול מכשולי מים רדודים, ובעל יכולת תנועה הן על הדרך והן בשטח פתוח. במשפחת ה-M-113 יש עשרות סוגים בתפקידי לחימה או סיוע ללחימה. מספר הכלים שיוצרו בדגמים השונים עולה על 80,000.

ה-M-113 היה "מונית הקרב" המודרנית הראשונה, שתוכננה להעביר כוחות חי"ר בשדה הקרב הממוכן. הנגמ"ש דרש צוות של שניים לתפעולו וחומש במקלע כבד M2 בראונינג כנשק ראשי ובמקלע 7.62 מ"מ כנשק משני. שלדת ה-M-113 עשויה מאלומיניום המשמש לבניית מטוסי קרב, מתכת חזקה למדי אך קלה בהרבה מפלדה. מטרת השימוש באלומיניום הייתה הקטנת משקל הכלי, אך הדבר גרם לפגיעה באיכות המיגון. ה-M-113 הוא רכב קל מאוד (13 טון), דבר המאפשר לו שימוש במנוע דיזל קטן (פחות מ-300 כ"ס) וכן יכולת יבילות אוויר, דבר שהיה חשוב מאוד עבור הכוחות המזוינים של ארצות הברית בגלל פעולותיהם ברחבי העולם.

ההתעקשות על משקל נמוך הפכה את הרכב לפגיע ביותר. רקטות נ"ט חדרו אותו בקלות והרגו את כל מי שבתוכו, אך גם תחמושת קלה יכלה לחדור את המיגון הבסיסי. ה-M-113 קנה לו מוניטין גרוע למדי בקרב החיילים האמריקנים שנסעו בו. חלקם העדיפו לשבת על גג הרכב מבחוץ, כי הם טענו שזו תהיה התאבדות לשבת בפנים.

ה-M-113 עבר מספר שכלולים, האחרון שבהם הוא ה-M-113-A3 שנוספו לו מכל דלק חיצוני משוריין, מנוע וממסרת חזקים יותר וכנים להתקנת שריון נוסף.

ה-M-113 שירת במלחמות רבות. הוא שירת במלחמת וייטנאם בצבא ארצות הברית. הוא שירת גם ב-50 מדינות ובסכסוכים רבים ברחבי העולם. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הצטייד צה"ל בכמות רבה של נגמ"שי M-113 ומאז הוא שירת בכל המלחמות והמבצעים של ישראל כולל במלחמת יום הכיפורים, מבצע שלום הגליל, האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה מבצע צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל.

ה-M-113 בישראל

הנגמ"שים הראשונים מדגם זה הגיעו לישראל בשנת 1971 אך רבים מהם הגיעו דווקא במסגרת הרכבת האווירית של אספקה, נשק וציוד שהעבירה ארצות הברית לישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים. הנגמ"ש נועד להחליף את הזחל"מים M-3 הפתוחים למחצה שהושמדו בהמוניהם בקלות רבה על ידי הפגזות ארטילריות ונשק נ"ט של האויב.

ישראל קיבלה בחינם מספר רב של נגמ"שי M-113 ועקב הכמות הרבה של הכלים נהפך לנגמ"ש הראשי של צה"ל. לאור רמת המיגון הנמוכה של הנגמ"ש הותקנה עליו שכבת שריון נוספת מתוצרת תע"ש, במרחק 250 מ"מ משלדת הנגמ"ש (שיטה זו ידועה כ-Spaced Armor). מיגון זה נקרא "ויזתא" והוא הותקן על חלק מהנגמ"שים לפני מבצע שלום הגליל, נגמ"ש ממוגן ב"ויזתא" נקרא "זלדה". ה"ויזתא" אומנם שיפר את שרידות הנגמ"ש אך משקלו גרם לעומס על המנוע והפחית את ניידות הרכב.

ה-M-113 היה בשימוש במבצע שלום הגליל ובאינתיפאדות. למרות תוספות המיגון, נגמ"שים רבים לא שודרגו ובאופן כללי הדגם נותר פגיע. חיילי צה"ל נהגו לקרוא לו זיפו בגלל נטייתו להתלקח מפגיעות נשק כבד. בתקופת מלחמת לבנון, החלו החיילים לאלתר^{[דרוש מקור]} מיגון על ידי הוספת שקי חול על גוף הנגמ"ש בתקווה ששק החול יבלום לפחות נשק קל ופגזים קטנים (של עד 23 מ"מ) ואילו ה-M-113 זכה לכינוי המזלזל "נגמ"חול" (במהלך מבצע חומת מגן היו שקי חול על מרבית הנגמ"שים שנמסרו ליחידות המילואים שהשתתפו במבצע, בתור מיגון תקני).

באינתיפאדה השנייה נטלו הנגמ"שים חלק ניכר בלחימה אך שמם נודע לשמצה בעקבות "אסון הנגמ"שים" שהתרחש ב-2004 ברצועת עזה. האירוע הביא לביקורת רבה על השימוש בנגמ"שים הפגיעים והמיושנים ברצועת עזה ובעקבותיו הוחלט להוציאם מהרצועה ולהשתמש שם רק בנגמ"שים הממוגנים יותר שברשות צה"ל. כמו כן, הוחלט לפתח סדרה חדשה של נגמ"שים ממוגנים היטב על בסיס תובת טנק המרכבה. ב-2005 הושק נגמ"ש מרכבה לחי"ר. כמו כן, צה"ל הזמין 100 יחידות של מיגון L-Vas^{[דרוש מקור]} האמור להקנות ל-M-113 עמידות מסוימת כנגד רקטות נ"ט קלות, כגון RPG-7.

במבצע צוק איתן שהתרחש ברצועת עזה בשנת 2014 נספו שבעה לוחמי צה"ל מחטיבת גולני עקב פגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש מדגם M-113. בעקבות האירוע הוחלט להוציא לחלוטין את הנגמ"ש משימוש קרבי, ולהחליפו בנמ"רים, אף שימשיך לשמש את תומכי הלחימה^[1]. גם הוחלט להסב טנקי מרכבה סימן 2 לנגמ"ש שיקרא "אופק", שגם הם יחליפו את ה־M-113. בנוסף, הוחלט למגן את כלל הנמ"רים במערכת מעיל רוח^[2], אך אינו ברור היקף הכלים שימוגנו בפועל. ב-2022 הוערך מספרם של נגמ"שים אלו בצה"ל ב-5,000 יחידות.^[3]

במהלך מלחמת חרבות ברזל צה"ל החל להשתמש בנגמ"שי M-113 נשלטים מרחוק המצוידים בנשק נ"ט ומקלעים. הם נכנסו לשימוש בין השאר ברפיח וג'באליה. ^[4]

ה- M113 הוא הרק"ם היחיד בצה"ל בעל יכולות אמפיביות.

דגמים

• M113: דגם הבסיס.
  • M113A1: דגם הנגמ"ש בעל מנוע סולר משודרג ל-215 כ"ס (במקום מנוע בנזין 209 כ"ס).
  • M113A2: דגם משופר של הנגמ"ש עם מערכת מיתלים וקירור משופרות, הוספת משדגים למדוכות עשן ושינוי בתצורת מכלי הדלק.
  • M113A3: דגם משופר המשדרג בעיקר את המיגון של הכלי.

מלבד הדגמים העיקרים של הנגמ"ש ישנם גם גרסאות שונות המבוססות על הכלי המקורי, ביניהם:

• M106: נגמ"ש מרגמה (נמר"ש), המכיל בבטן הנגמ"ש מרגמה 81 מ"מ או 120 מ"מ אשר מופעלת מתוך הנגמ"ש.
• M163: נגמ"ש נגד מטוסים, בעל תותח נגד מטוסים מסוג M61A1 וולקן.
• M548 (אנ'): נגמ"ש בעל תא מטען אחורי לשם נשיאת תחמושת ארטילרית.
• M577 (אנ'): נגמ"ש פיקוד, הכלי מוגבה יותר בחלקו האחורי ובעל יחידת כוח חשמלית (גנרטור) חיצונית.
• M579 - M578: גרסאות חילוץ וטיפול לכוחות שריון.
• M901: נגמ"ש נגד טנקים, בעל משגר טילי BGM-71 טאו.
• M981: נגמ"ש תצפית קדמית לכוחות ארטילריה.
• M1015: נגמ"ש לוחמה אלקטרונית.

דגמים בצה"ל

ה-M-113 נקרא בצה"ל באופן רשמי בשם "ברדלס", אך בקרב חיילי צה"ל מקובלים יותר הכינויי "זלדה" או "הנגמ"ש"^[5].

כמו בצבא ארצות הברית, גם ה-M-113 שימש כבסיס למגוון רב של תצורות ורכב קרב:

• חובט M-163 ומחבט M-163: תותח נ"מ מתנייע המתבסס על M-163 SPAA האמריקני, שמבוסס על ה-M-113. החובט חמוש בתותח M61A1 וולקן ואילו ה"מחבט", גרסה משופרת של החובט, חמוש גם במשגר טילי סטינגר. ב-2006 יצא ה"מחבט" משירות בצה"ל.
• MIM-72 צ'פרל: מערכת טילי קרקע-אוויר מתנייעת המבוססת על תובת ה-M-113.
• ג'ירף: היה נגמ"ש M-113 עם משגר טיל נ"ט "עורב". כיום צה"ל כבר לא משתמש בטילים אלו. בנגמ"ש כזה הייתה מעלית, שאיפשרה למשגרי הטיל להציץ מעל קו הרכס בעת שיגור הטיל, ולחזור ולהתחבא מאחוריו, אחרי השיגור, מבלי להסיע את כל הנגמש שוב ושוב, קדימה ואחורה, בעלייה ובירידה.
• קשת (מרגמה): נגמ"ש M-113 הנושא מרגמה 120 מ"מ תוצרת סולתם.
• שילם: מכ"ם הנישא על תובת M-113 פתוחה.
• מוגף M-577: רכב מַפִּי"ק ("מרכז פיקוד ירי קדמי") ורכב מנ"א ("מרכז נהול אש") בחיל התותחנים ולוחמה אלקטרונית.
• אמבולנס משוריין.
• אלפ"א M-548: ("אמצעי לנשיאת פגזים ארטילריים") רכב בעל תא מטען אחורי לשם נשיאת תחמושת ארטילרית (שייך לחיל התותחנים).
• טכניקל ופיטר M-579: רכבי חיל חימוש המכילים מכונאי שדה וייעודם חילוץ ותיקון כלי רק"מ פגועים בשדה הקרב.
• נגמ"ש קסמ"ן: נגמ"ש M-113 המצויד בתא לוחמים עילי ממוגן (בדומה לנגמחון) ומטרתו בט"ש וטיפול בהפרות סדר בשטחים (קסמ"ן משמעו "קסם המנגינה").
• נגמ"ש Urban Fighter: נגמ"ש M-113 המותאם ללחימה בשטח בנוי. הנגמ"ש מצויד בחלונות מזכוכית משוריינת, כיפה המאפשרת תצפית 360 מעלות, שריון נגד מקלעים כבדים ומיגון כלוב נגד רקטות.
• נגמ"ש קלסיקל: נגמ"ש M-113 משופר בעל מיגון ריאקטיבי בחזית ובצידי הכלי, כמו כן שיפורים במערכת הבילום והתקנת מערכת בלימה מסוג "ג'קו-ברקס" המשתמשת בגזי פליטה חוזרים לבלימת המנוע ורפידות בלם משופרות בעלות מערכת שימון פנימית. היה נפוץ בשימוש בעיקר בגזרת לבנון בסוף שנות ה-90.

גם בצה"ל שמו לב לבעיית המיגון הדל והחדיר של הנגמ"ש, שאינו מסוגל לעצור נשק נ"ט מודרני (לרבות רקטות נ"ט מדגם RPG-7) ולכן הותקנו עליו תוספי מיגון תוצרת ישראל:

• שיפור ל"זלדה" מבחינת חוזק והקטנת משקל, תוצרת רפא"ל.
• זלדה 2: חבילת מיגון ריאקטיבי כנגד טילי נ"ט.
• L-Vas: חבילת מיגון מודולרי מודרנית תוצרת תע"ש, הכוללת שריון פסיבי מרוכב ומיגון ריאקטיבי. מיועדת להגדיל את השרידות של ה-M-113 כנגד איומי נ"ט קלים (כגון רקטות נ"ט, מקלעי 20 מ"מ, וטילי נ"ט קלים כמו הסאגר).

לפי הערכות נמצאים בשירות צה"ל כ-10,000 נגמ"שי M-113 על שלל גרסאותיהם ותצורותיהם^[6]. ה-M-113 נמצא בשירות בכל חילות צה"ל הקרביים, כולל חטיבות החי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה קרבית ועוד, ובחלק מהחילות הלא קרביים דוגמת חיל החימוש, הרפואה ועוד.

מפרט טכני

• כללי
  • שם: M-113 APC
  • תוצרת: ארצות הברית
  • תפקיד ראשי: "מונית לשדה הקרב", הובלת חיילים בבטחה אל שדה הקרב
  • תפקיד משני: בסיס לרק"מ אחרים
  • יכולת נשיאת חיילים: שני אנשי צוות ועשרה נוסעים
• ממדים
  • אורך: 4.84 מטר בדגם A1,‏ 5.29 מטר בדגם A2.
  • רוחב: 2.54 מטר
  • גובה: 2.54 מטר
  • משקל מקסימלי: 12,000 קילוגרם (26,000 ליברות) מזווד (12 טון), 10.8 טון בלתי מזווד
  • מכל דלק: 360 ליטר (95 גלון)
• ביצועים
  • מהירות: 64 קמ"ש
  • מהירות בעת חציית מכשולי מים: 9 קמ"ש
  • טווח פעולה: 550 ק"מ
• הנעה
  • מנוע: דיזל שתי פעימות GM6V53 GMC
  • הספק: 210 כ"ס (160 קילוואט), ב-2800 סל"ד
  • הילוכים: תוצרת Allison TX 100-1
  • מזקו"ם: זחל ברוחב 38 ס"מ 64 חוליות בצד ימין 63 משמאל^{[דרוש מקור]}, עם 5 זוגות גלגלי מרכוב/בוגי בקוטר 61 ס"מ בכל צד, 4 בולמי זעזועים ב-A1 שניים מקדימה ומאחורה וב-A2 הוסיפו עוד 2 בולמים מקדימה
• נשק וחימוש
  • חימוש בסיסי:
    • 1 x מקלע M2 בראונינג 12.7 מ"מ
    • 1 x מאג 7.62 מ"מ
  • חימוש נוסף: משתנה כתלות בדגם.
• שריון (הנתונים מתייחסים לגרסה האמריקנית המקורית)
  • שריון בסיסי: 5085 אלומיניום
  • שריון נוסף: משתנה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא M-113 בוויקישיתוף

• מ' ירושלים, ‏M-113, מערכות 205, פברואר 1970, עמ' 46-49
• נגמ"ש M-113 על שלל תצורותיו, באתר Israeli-weapons
• נגמ"ש M-113 - סקירה כללית, באתר Israeli-weapons
• נגמ"ש M-113 זלדה, באתר Israeli-weapons

הערות שוליים