| Jj | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||
| אלפבית לטיני | ||||||
| Aa | Bb | Cc | Dd | Ee | Ff | Gg |
| Hh | Ii | Jj | Kk | Ll | Mm | Nn |
| Oo | Pp | Rr | Ss | Tt | Uu | |
| Vv | Ww | Xx | Yy | Zz | ||
J (באנגלית: Jay [גֵּ'יי]; בספרדית: Jota [חוֹטָא]) היא האות העשירית באלפבית הלטיני, והאחרונה שהוספה לאלפבית מבחינה היסטורית. מבחינה פונולוגית, האות J מייצגת באנגלית עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי (/IPA: /dʒ), ובשפות כמו צרפתית, האות מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך שורק, קולי (/IPA: /ʒ).
בעבר היה הסימן J הייצוג של האות הגדולה (אות המשמשת בראשית משפט) I. רק במאה ה-16 קבע פטרוס רמוס כי יש הבדל בין האותיות.
בשפה הצרפתית נהגית האות כ-ז' גרושה (כמו ז'אן ולז'אן או ז'ואיף-Juif), באנגלית התפתחה הגייה שונה לאות והיא נהגית כיום כ-ג' גרושה (כמו גּ'וּ - Jew, פרט למילים שמקורן בשפות זרות ואז ההגייה תהיה לעיתים כבשפת המקור). בשפות גרמאניות ובשפות סלאביות נותר צליל האות כ-"י" בדומה לאות I (כמו יוּדֶּה - Jude). בשפה הספרדית מייצגת האות את הצליל "כ" רפה או "ח" (כמו חֶסוּס - Jesús).
|
|
|
|
|
|
|
| יד פרוטו שמית | יוד פיניקית | יוטא יוונית | I אטרוסקית | I לטינית | J לטינית | Jj מודרני |
